המאבק במשבר האקלים זוכה לניצנים של לגיטימציה ציבורית, בשעה שסוגיות סביבתיות אחרות, חמורות ומאיימות לא פחות, נעלמות מהשיח כמעט לחלוטין. האופן בו מוצג משבר האקלים, כבעיה החורגת מהשיח הסביבתי 'הרגיל', מאפיל על חשיבות יתר הבעיות ומונע מאיתנו להכיר בענפים הרבים של המשבר הסביבתי. מלבד משבר האקלים, מדעני סביבה מונים מפגעים סביבתיים רבים, שההכרות איתם צריכה להיות ידע בסיסי. אני מזמין אותך הקורא.ת להכיר כמה מהם:  

אובדן המגוון הביולוגי ובפרט הפגיעה בחרקים ובאוכלוסיית הדבורים. חרקים הם חלק בלתי נפרד מתהליכים רבים שאנחנו נהנים מהם: הם מאווררים את האדמה, ממחזרים אורגניזמים ואחראים על 80% מהאבקת היבולים מהם אנו ניזונים. למרבה הצער, בחמישים השנים האחרונות נכחדו מעל למחצית ממיני החרקים בעולם. הדבורים, המסייעות העיקריות בתהליך ההאבקה, אף נעלמות בקצב מהיר יותר. ב-2018 דיווח ארגון הסטטיסטיקה הלאומי לחקלאות בארה"ב על היעלמותן של כ-60% מהדבורים. ההשערות המרכזיות לגורמים לכך הן שימוש מאסיבי בחומרי הדברה ופגיעה בבתי הגידול הטבעיים של הדבורים. נושא אובדן המגוון הביולוגי נעדר מהשיח הציבורי. לא מאוחר, ניתן לשנות את המצב, להגדיר יותר שמורות טבע, לאסור על חומרי הדברה מסוימים ולתת לבתי הגידול להתאושש.   

מדי שנה מיליוני טון פלסטיק מוצאים את דרכם לטבע, כ-8 מיליון טון מתוכם מגיעים לים. קצב ייצור הפלסטיק עולה משנה לשנה, כך שב-15 השנים האחרונות הוכפלה כמות הפלסטיק בעולם. הפגיעה בטבע היא הרסנית ואחראית למותן של חיות מכל המינים. חלקיקי מיקרו-פלסטיק מתפזרים ומגיעים למערכות הנשימה ולמערכות העיכול של דגים ועופות, גם אלו שאנחנו אוכלים. יתר על כן, בשנים האחרונות נמצאו חלקיקי פלסטיק גם בגופם של בני אדם, ואפילו בחלב אם נמצא אחוז של BPA (כימיקל פלסטי). חלקיקי הפלסטיק משפיעים רבות על בריאותינו, וקשורים לחלק ניכר ממקרי הסרטן. פרופ' שאנה סוואן בספרה "COUNT DOWN" מסבירה שהפלסטיק קשור קשר הדוק לפגיעה בפוריות. לטענתה, הפלסטיק הוריד ב-50% את ספירת הזרע של הגבר המערבי. 

משבר סביבתי נוסף הוא זיהום האוויר. את נושא זיהום האוויר ניתן לחלק באופן פשטני לגזי חממה ולגזים וחלקיקים רעילים אחרים. במקביל להתעסקות הנרחבת והחשובה בגזי החממה, יש לתת את הדעת לגזים האחרים הנפלטים לאוויר. לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO), כשבעה מיליון אנשים מתים מדי שנה מזיהום אוויר  (“Air pollution in the Western Pacific”). מלבד התמותה, אנשים רבים סובלים ממחלות, חרדות ובעיות התפתחותיות בקרב ילדים, כתוצאה ישירה מזיהום אוויר. מחקר שנערך בבית הספר לרפואה בייל במשך שש שנים, קושר בין זיהום אוויר לבעיות נפשיות כמו חרדה ודיכאון (Kai Chen & Sara Lowe). מחקרים נוספים מציינים את הפגיעה בהתפתחות הנוירולוגית אצל ילדים.  כשבעה מיליון מתים, לצד מיליוני נפגעים נוספים בשנה, מצדיקים ראייה נוקבת, הן של גזי החממה והן של גזים וחלקיקים רעילים אחרים הנפלטים לאוויר. 

בעיה קשה וחמורה היא זיהום הקרקע. שימוש היתר בדשנים לאורך שנים רבות שינה מהותית את הרכב הקרקע, וההשלכות על הדורות הבאים עשויות להיות חמורות. כמות החנקן באדמה ובנהרות גדלה משמעותית, בעיקר עקב שימוש חסר רסן של חקלאים בדשן כימיקלי. הכימיקלים השונים במגוון הדשנים פוגעים בתרבית החיידקית בשכבה העליונה של הקרקע, האחראית על פירוק חומר אורגני ותיחוח הקרקע. למעשה, הדשנים הורגים את המיקרואורגניזמים האלה ומשאירים קרקע חולה, שתלויה בדישון הכימיקלי. כמו-כן, מחקר באוניברסיטת ייל (Fred Pearce) קבע כי עקב זיהום החנקן, המערכות האקולוגיות שלנו צפויות להתמודד עם 'גאות אדומה', בה אצות חד-תאיות אדומות פולטות רעלנים בנהרות ובים, האצות משאירות אזורים רעילים וחסריי חיים  (ראו בגוגל 'גאות אדומה'). גם בנשיונל ג'אוגרפיק, מספר חוקרים טוענים שכימיקלים רבים משאירים אחריהם אדמה חרוכה, מחלחלים ומזהמים את מי התהום ואת הים. האדמה משנה את פניה, ועדיין כמעט שלא קמו ארגונים להשמיע את צעקתה. חקלאי שרוצה להפסיק להשתמש בדישון כימיקלי אינו יכול להתחרות מול מקביליו המצוידים בכימיקלים. 

המחסור במי שתייה קשור למשבר האקלים, אך אינו זהה לו. לאחד מתשעה אנשים בעולם אין גישה למי שתייה נקיים . באו"ם מזהירים שעד שנת 2035, ארבעים אחוז מאוכלוסיית העולם תגור באזורים בהם יהיה מחסור של מי שתייה נקיים. רק חלק קטן מהמים הנקיים משמשים למשק הבית, בעוד שהרוב משמש לתעשייה וחקלאות. הבעיה היא,  ש-80% מהמים המנוצלים במפעלים ובחקלאות, חוזרים לטבע מלאי כימיקלים ופסולת, ללא טיפול הולם. 

כפי שהוצג כאן, בהיבטים רבים, שימוש חסר רסן בטבע מכה בנו כבומרנג. טיפול שגוי בביוב מייצר מפגע סביבתי המדלל את אוכלוסיית הדגה, ופוגע בבריאותנו באופן ישיר. ההתפרקות של חומרים אורגנים במים צורכת חמצן וכך פוגעת בדגה. כמו-כן, מים מזוהמים באזורי בילוי (לדוגמא: חופי ים) אחראיים על דלקות ומחלות קשות אחרות אצל בני אדם. מספר המפגעים רב, ורבים מהם שזורים זה בזה ומקורם בשורש זהה – שימוש חסר רסן בטבע ואי התייחסות להשלכות הסביבתיות של מעשינו.    

כאשר הבעיה רבת פנים קיים מתח בין ייצוג כלל הבעיה לבין ייצוג ההיבט שנתפס כבוער יותר (משבר האקלים). מצד אחד, ישנו רצון להשיג תוצאות בהיבט הצרוב בתודעתנו כדחוף. אסטרטגיית שיווק משבר האקלים כנושא מרכזי-יחיד מקלה על גיוס תמיכה אליו, מכיוון שמבדילה אותו מהבעיות הפחות מוכרות או הקשות לשיווק. מצד שני, בידולו מפריע להבין שהתמונה הכוללת טומנת בחובה סכנות נוספות הדורשות התייחסות דחופה. הבידול של משבר האקלים משאיר את שאר המפגעים הסביבתיים הרחק מהתודעה הציבורית ומונע מהם את תשומת הלב שזקוקים לו.

החלטה להציג את המאבק הסביבתי כסוגיה כוללת, דורשת מהחברה להכיר בריבוי הפנים של הבעיה, גם אם אלו עשויים להישמע פחות סקסיים או רומנטיים כמו חרקים וביוב. המשבר הסביבתי חמור בהשלכותיו, נדרשים מאיתנו מאמצים אדירים בכלל הגזרות הסביבתיות מעבר לנושא האקלים. עלינו לחלק את משאבי המאבק בצורה דינאמית התואמת את דחיפות מגוון הסוגיות. משבר האקלים הפך להיות כותרת המאפילה על שאר המפגעים הסביבתיים ומשלה את הציבור שמפגעים אחרים הם עניינים של מה בכך, בעוד שההשלכות והשינויים הנדרשים הם אסטרונומים.    

חלק מהפתרונות מצויים בשינוי אורח החיים של האזרח הפשוט, בעוד פתרונות אחרים מכוונים לשינוי חקיקה ואכיפה על ענפי תעשייה ועלינו. האפקט הסביבתי המתחלל בשינוי אורחות חיינו הפרטיים הוא משמעותי, אבל פרט שיחדל מלצרוך מוצרים רבים יתקשה להשפיע על זיהום האוויר בכללותו, על המגוון הביולוגי או על ניקיון מי השתייה בעולם. כאמור, שני הפתרונות חשובים והכרחיים, אך ברצוני לדבר הפעם בשבח היתרון של שינויי חקיקה ולחץ אזרחי על נבחרי הציבור. על-מנת שיתרחשו שינויים בחקיקה, מוטלת עלינו כציבור אחריות ועבודה אשר אינן נופלת משינוי אורחות חיינו. אחריות זו כוללת לחץ מתמיד על נבחרי הציבור לעסוק בכך. רק לחץ משמעותי של מאסה קריטית מתוך האוכלוסייה יוכל להביא לשינוי. 

הטבע הוא משאב מוגבל, ומשבר האקלים הוא רק סוגיה אחת מני רבות. המעמד 'הפריווילגי' לו זוכה משבר האקלים, משמש כחלוץ בקרב התודעתי-סביבתי. בו בזמן, היעדרותם של מפגעים רבים מהשיח הציבורי, לצד הכתרים הנקשרים למאבק בהתחממות הגלובלית, פוגעים ביכולתנו להבין את היקף המצב ולפעול למענו. הגיעה העת לתת הכרה ותוקף לכלל המאבקים הסביבתיים, ולהפנות זרקור לעברם, הן בהתאמת אורחות חיינו והן בפעולות למען שינויי חקיקה.